אמנונים חברה לעבודות עפר בע"מ ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ

החלטה

בהמשך להחלטתי מיום 24/8/10 ובהתאם למסמך הפרמטרים מיום 22/7/09, להלן ההחלטה בדבר שיעור הריבית שיש לזכות את החשבון אם וככל שתיוותר יתרת זכות לאחר ביצוע החישוב המאוחד (להן: "ריבית זכות").

כפי שנכתב בהחלטתי מיום 24/8/10 גם לצורך החלטה זו אשתמש במונחים הבאים:

"פסק הדין" או "פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה" – פסק הדין של כבוד השופט פינקלמן מיום 4.8.96 ; "פסק הדין בעליון" – פסק הדין של בית המשפט העליון בערעורים שהוגשו על פסק הדין של כבוד השופט פינקלמן על ידי הצדדים.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בתקופה שבין 1/4/83 ועד 30/9/84 ריבית הזכות שיש לזכות את החשבון תהיה בשיעור של ריבית הפריים. אין גם מחלוקת בין הצדדים באשר לריבית הזכות בהתייחס לתקופה שמיום 14/12/86 ועד 30/6/89 שתהא בשיעור של פריים + 0.025%.

המחלוקת שבין הצדדים נסובה על שיעור ריבית הזכות בתקופה שמיום 1/10/84 ועד 13/12/86. הצדדים מחלקים את התקופה הנדונה לשתי תקופות משנה: הראשונה מיום 1/10/84 ועד 27/6/85 (להלן: "התקופה הראשונה"), השניה מיום 28/6/85 ועד ליום 13/12/86 (להלן: "התקופה השניה")

שיעור ריבית הזכות בתקופה הראשונה

לטענת התובעים - שיעור ריבית הזכות שיש לזכות את החשבון הוא בהתאם לחוות דעתו של מר שוורץ (המומחה מטעמם) שאומצה במלואה בפסק הדין של השופט פינקלמן. בהתאם לכך סבורים התובעים שיש לחשב את ריבית הזכות בגובה ריבית ההלוואות המפורט בנספח C4 לחוות דעתו של מר שוורץ. על פי שיטה זו יש לבצע את החישוב כפי שהדבר נעשה על ידי מר שוורץ לפי השיעורים המקסימליים בהם חייב הבנק את החברה באותה העת בגין ההלואות שהנפיק לה.

לטענת הבנק – הבנק אינו חולק על כך ששיעורי ריבית הזכות, ככל שתיווצרנה יתרות בחישוב המאוחד, תהיינה בהתאם לשיעורי ריבית ההלוואה שהועמדו לחברה באותה תקופה. לשיטת הבנק אין להידרש לנספח C4 הנ"ל שכן על פי שיטתו הוסכם בין הצדדים מהם שיעורי הריבית בתקופה הראשונה והצדדים מסרו על כך הודעה משותפת לבית המשפט. לפיכך סבור הבנק, כי יש לקבוע את שיעורי ריבית הזכות באופן שבמהלך כל רבע שנת לוח, הנכללים במהלך התקופה הראשונה (שלוש ריבעי שנת לוח) וככל שקיימות הלוואות בשיעורי ריבית שונים יערוך המומחה מטעם בית המשפט חישוב משוקלל של שיעור ריבית ההלוואות באותו רבע שנת לוח. כשהשקלול יעשה בחישוב אריתמטי המתבסס על סכום ההלוואה, שיעור הריבית הנקוב במסמך ההלוואה והתקופה להחזר ההלוואה. לשיטת הבנק כאשר עוסקים בפרשנות של פסק הדין בחיפה, דרך חישוב זאת יכולה להיות פתרון הולם למחלוקת הקיימת בין הצדדים.

הכרעה בדבר שיעור ריבית הזכות בתקופה הראשונה

כפי שהובהר בהחלטתי מיום 24/8/10, שהחלטה זו היא המשכה, ההכרעה בדבר שיעורי הריבית תיגזר מהכתוב בפסק הדין.

על פי פסק הדין, במידה שלאחר חישוב מחדש ומאוחד שיתקן את הליקויים שנרשמו לחובת הבנק בפרקים השונים ימצא, כי עומדות יתרות זכות לטובת החברה בתקופות מסוימות, כי אז תחושב ריבית הזכות בדרך שעליה הצביע המומחה שוורץ. החישוב ייערך על פי היקף הריבית שחוייב החשבון בבנק הבינלאומי בלבד סעיף, 11 (ג) לחוות דעתו של המומחה.

בהתאם לסעיף 11 (ג) לחוות דעתו של מר שוורץ יתרות זכות שנוצרו עקב החישוב המתוקן מיום 1/10/84 ועד 27/6/85 בגובה ריבית ההלוואות (המפורט בנספח C4).

לפיכך נראית לי עמדת התובעים לפיה פסק הדין אימץ במלואה את עמדת המומחה מטעמם, מר שוורץ, שכן נקבע בפסק הדין, כי חישוב ריבית הזכות ייעשה כפי שעשה מר שוורץ בחוות דעתו לפי השיעורים המקסימאליים בהם חייב הבנק אותה עת את החברה בגין ההלוואות שהנפיק לה.

כפי שנכתב בסיכומי התובעים, שיעורי הריבית של כל ההלוואות בחשבון מופיעים באותו נספח C 4 שיעורי הריבית המקסימאליים של ההלוואות, על פיהם נערכה חוות הדעת של מר שוורץ (שעמדתו בעניין התקבלה במלואה כאמור בפסק הדין) מצוינים בנספח H לחוות הדעת האמורה, נספח זה צורף לסיכומי וסומן כנספח ג'. נוכח קביעת השופט פינקלמן לפיה יש לבצע החישוב בדרך עליה הצביע המומחה שוורץ, יש לבצע את חישוב ריבית הזכות לפי הריבית הגבוהה ביותר שגבה הבנק בתקופה הנדונה.

באשר לטענת ב"כ הבנק, שיש להביא בחשבון את הסכמת הצדדים בדבר שיעורי הריבית - מצד אחד לאחר ההסכמה בין הצדדים סבר בית המשפט, שהמחלוקת האחרונה בתיק נפתרה וניתן להורות לרו"ח (עו"ד) אלמן לבצע את החישוב בהתאם לפרמטרים שנקבעו. בית המשפט הקדיש שתי ישיבות בניסיון להביא להסכמה בין הצדדים ונתקל בחומה בצורה של אי הסכמה שהצריכה מתן צו לכתיבת סיכומים לשם הכרעה במחלוקת שנותרה. הנה כי כן, הבנק לא יכול לאחוז את החבל משני קצותיו ובה בעת לשאוב מים מהבאר - מצד אחד לטעון להסכמה חלקית בפרמטר חישובי אחד כשהדבר מתאים לו כשהוא מנצל הסכמה של הצד שכנגד, ומצד שני לטעון לאי הסכמה בפרמטר חישובי אחר כשהדבר לא מתאים לו. התובעים בהחלט יכולים היו לחזור מהסכמתם, ככל שהייתה כזו, נוכח אי הסכמתו של ב"כ הבנק.

התוצאה היא שלגבי ריבית הזכות בתקופה הראשונה ראיתי לאמץ את עמדת התובעים כמובהר לעיל.

שיעור ריבית הזכות בתקופה השניה

לטענת התובעים – בהתייחס לתקופה זו, ישנה כאמור הוראה ברורה של כבוד השופט פינקלמן, המפנה לחוות דעתו של מר שוורץ, לפיה שיעור הריבית צריך להיות: "ריבית חובה (פריים + תוספת) כריבית הלוואות המט"ח וריבית חריגה בפת"מ עו"ש". חוות הדעת אומצה כלשונה ושיעורי הריבית שאין בלתם, אליהם מתייחסת חוות הדעת, מפורטים במלואם, גם ביחס לתקופה זו, אף הם, אך ורק בנספח C4.

לטענת הבנק - ככל שבמסגרת החישוב המאוחד תיווצרנה יתרות זכות בחשבון, יש לחשב את הריבית בשיעור של פריים + 1% לחודש. עיקר הטענה היא שנוכח קביעותיו של פסק הדין בעניין ביצוע חישוב מאוחד, במידה שהחשבון יעמוד ביתרות חובה, כי אז בתקופה השנייה יחוייב החשבון בריבית בשיעור פריים + 1% וזאת לעומת החיוב המקורי שבו חוייב החשבון בריבית פריים + 1.5%. לפיכך ככל שבמסגרת החישוב תיווצר יתרת זכות יש לזכות יתרת זכות זו בריבית בשיעור של פריים + 1% שהוא אותו שיעור הריבית שבו אמור להיות החשבון מחוייב.